הערב נחגוג את ראש השנה והפעם במתכונת מיוחדת.
אני נזכר שלפני שנה בדיוק, ימים ספורים לפני ציון ראש השנה הקודם, חגגנו את חתונתו של בני הקטן עמוס בשמחה גדולה עם משפחה וחברים. אף אחד לא העלה על דעתו אז שבעוד שנה המצב יהיה הפוך מהיום. במקום התקהלויות גדולות סביב שולחן החג, נתקבץ משפחות גרעיניות, נשמור על ריחוק חברתי ובמקום לתכנן כיצד השנה הבאה תראה נישאר בחוסר ודאות מוחלט.
כמו כל עם ישראל, גם אני ומשפחתי נאלצנו לעשות ויתורים. בשל המגבלות, בני הגדול קובי, בדיוק שנה אחרי עמוס, היה אמור לקיים ממש בימים אלה את חתונתו. בהיעדר מדיניות, כמו זוגות רבים נוספים, נאלצנו לדחות את חתונתו למועד אחר ולהיות מלאי תקווה שהיא אכן תתממש ונוכל לשמוח איתו ובשבילו.
זה נכון שאי הוודאות לצד הכישלון הניהולי ואובדן השליטה רק הולכים ומחריפים ובכל זאת כמסורת החג נאחל איחולים טובים לשנה הבאה עלינו לטובה.
נאחל שתמיד נדע לאן אנו הולכים, שנפעיל שיקול דעת, נשמור על עצמנו ועל בני משפחתנו.
שתהיה לכולנו שנה טובה עם בשורות טובות ובריאות איתנה.
